החלטה בתיק עמ"ת 48698-02-11

ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת ש. זמיר) במסגרת מ"ת 41518-11-10 , החלטה מיום 14.02.11 לפיה חולטה ערבותו של העורר.

על העורר הוטל להיות מפקחו של אחר, אייסר אגאברה, במסגרת החלטת שחרור בתיק הנ"ל מיום 02.12.10 בה נקבע כי -

"א.       המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בבית סבתו בטייבה אצל משפחת עאזם ליד תחנת המוניות לנתניה ובית הספר "אל גזאליה".

ב.         המשיב ישהה במקום מעצר הבית משך 24 שעות ביממה, כאשר הוא מפוקח באופן צמוד והדוק על ידי מר עאזם עבד אל כרים, ת.ז. ... ו/או מר עאזם מואיד ת.ז. ...

מובהר למשיב כי נאסר עליו לצאת מפתח מקום מעצר הבית מסיבה כלשהי, למעט לדיונים שיתקיימו בעניינו בבית המשפט על פי זימון כדין ובליווי ובפיקוח צמוד והדוק של מי מן הערבים המפקחים".

בהמשך, בהחלטה מיום 16.12.10 שונתה כתובת מעצר הבית של המפוקח וכן המפקח ונקבע, כי "המשיב ישהה במקום מעצר הבית, במשך 24 שעות ביממה, כשהוא מפוקח באופן צמוד והדוק על ידי מר גאנם איברהים (העורר שבפני - מ.ב.) ..."

אין חולק בין הצדדים כי העורר, במהלך שני אירועים, עזב את מקום מעצר הבית והותיר את המפוקח לבדו וללא כל פיקוח.

המשיבה הגישה בקשה לעיון חוזר בעניינו של המפוקח בטענה כי הפר את תנאי שחרורו ובמסגרת הבקשה הגיעו הצדדים להסכמה, כי ישונו תנאי שחרורו של המפוקח על ידי החלפת מקום מעצר הבית, החלפת הערבים וחילוט סכום של 5,000 ש"ח - צא ולמד כי אייסר באמצעות בא כוחו הסכים לכאורה כי אכן הופרו תנאי השחרור.

במקביל הוגשה בקשה לחלט הערבות עליה חתם העורר, כאשר במקביל הוגש כנגדו כתב אישום על הפרת הוראה חוקית.

לאחר שטענו הצדדים למשמעות הערבות והאם ראוי לחלטה קבע בית משפט קמא כי המפוקח הפר את תנאי שחרורו ובלשונו -

"בענייננו תנאי השחרור הברורים שנקבעו בעניינו של המשיב היו כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת ...בעיר תל אביב וכי המשיב ישהה במקום מעצר הבית משך 24 שעות ביממה כשהוא מפוקח באופן צמוד והדוק על ידי מר גאנם אברהים הוא הערב.

צא ולמד כי מתוכנה ברור של ההחלטה תנאי מפורש לשחרורו של המשיב היה כי שהותו במקום מעצר הבית תהיה מפוקחת באופן צמוד על ידי הערב.

לא ניתן לקבל פרשנות לפיה התנאי היחיד שנקבע בעניינו של המשיב היה כי ישהה במעצר בית והערבות נועדה אך ורק כדי להבטיח קיומו של תנאי זה. אלא שאחד התנאים שהוו בסיס ותנאי לשחרורו של המשיב היה כי יהיה מפוקח במשך 24 שעות ביממה במקום מעצר בית. מדובר בתנאי מצטבר שעומד בפני עצמו".

עוד קבע בית משפט קמא, כי -

"בשולי החלטתי אציין כי גם מטעמים של פרשנות ראויה ומדיניות ראויה יש לדחות על הסף את הקונסטרוקציה המשפטית אותה ניסה לבנות ב"כ הערב.

מדובר בפרשנות שמרוקנת מתוכן את משמעות התחיבות הערב לשמש כידו הארוכה של בית המשפט באופן שהלכה למעשה הופך הוא ל"סוהר" ומאפשר שחרורו של המשיב חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח.

ככל שהסוהר נוטש את משמרתו לא יעלה על הדעת כי יצא פטור בלא כלום ולו במובן שנמצא מפר את האמון כבד המשקל שבית המשפט נתן בו.

השאלה היא האם העובדה שהמפקח שהה מחוץ לבית והותיר את המפוקח ללא פיקוח היא בגדר הפרת תנאי שחרורו של המפוקח.

סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), 1996 קובע, כי "שופט הדן בענינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע".